אגרוף תאילנדי (Muay Thai)
אגרוף תאילנדי זו אומנות לחימה שמקורה בתאילנד, אשר פותחה על ידי לוחמיו של המלך בזמן מלחמת תאילנד-בורמה.
לא ידוע מתי בדיוק אגרוף תאילנדי החל להתבסס כספורט לחימה, אך סבורים שזה היה בערך במאה ה-13. אגרוף תאילנדי נחשב לספורט של מלכים ובמאה ה-17 הפך פופולארי ברחבי תאילנד.
אגרוף תאילנדי קיבל פרסום נרחב כאשר בשנת 1767 המלך התאי הרג את הנסיך הבורמזי בקרב בעזרת האגרוף התאילנדי, עד היום המלך התאי נחשב לגיבור תרבותי בתאילנד.
המואי-בוראן (Boran) קדמה לאגרוף התאילנדי המודרני. בבוראן עושים שימוש ב-9 איברי הגוף (אגרופים, מרפקים, ברכיים, בעיטות, ראש). המואי-בוראן פותח כשיטת הגנה עצמית ולא ספורט, זאת כדי להגן על ממלכת תאילנד הקדומה (סיאם) מפני אויבים חיצוניים.
בשנת 1920 אסרה ממשלת תאילנד על לימוד המואי-בוראן וקבעה חוקים חדשים בקרבות זירה, כדי להבטיח את בריאותם של המתאמנים. בנוסף, מלך תאילנד- ראמה ה-7 חוקק חוקים לאגרוף התאילנדי והזירה הראשונה נבנתה בתאילנד בשנת 1921. נוצרו סיבובים עם הגבלת זמן ושיטת ניקוד לקרב, ככפות אגרוף מודרניות הוכנסו לקרב ומכות מסוימות הוצאו מחוק לחוק כגון נגיחות עם הראש או מכות לאשכים.
יש לציין כי האגרוף התאילנדי המודרני, לאחר שנפרד ממקורותיו ההיסטוריים, אינו אומנות לחימה אלא שיטת לחימה. חוקים והגבלות שהוכנסו לזירת הקרב, צמצמו את טכניקת התרגילים המותרים. בעוד שאגרוף התאילנדי מתמחה בלחימה בעמידה, הוא אינו כולל לחימת קרקע. כמו כן רוב ההפלות אסורות ויזכו בעונש, רק חלק קטן מאד מההפלות הקיימות מותרות, בעיקר הפלות של גריפות רגליים.
