קפואירה (capoeira)
קפואירה הינה אמנות לחימה אשר נוצרה בברזיל על ידי עבדים ממוצא אפריקאי, היא ניכרת בתנועותיה הריקודיות. הקפואירה פופולארית מאד בברזיל, ומסוף המאה ה-20 הפכה לפופולארית גם בשאר העולם. המינוח המקובל של קפואירה הוא של "משחק", ויש הטוענים כי היא אינה אמנות לחימה אלא יותר סוג של ריקוד המשלב אלמנטים של לחימה.
היסטוריה
המאה ה-16, בתקופת הכיבוש הקולוניאלי של פורטוגל, הובאו עבדים מאפריקה בעיקר מסודן, אנגולה, קונגו ומוזמביק. הקפואירה נוצרה כסוג של הגנה עצמית, שימור המסורת ושיפור מצב הרוח. העבדים חששו שיתגלו וייענשו אם השלטונות ידעו שהם מתאמנים באמנות לחימה, לכן שילבו אותה בתנועות של ריקוד ומוזיקה.
קפואירה מודרנית
בשנת 1888 התבטלה העבדות בברזיל ועם שחרור העבדים נוצר מחסור קשה בעבודה ועלייה באחוז הפשיעה בקרב העבדים. כך נוצר לקפואירה תדמית שלילית וחתרנית אשר הובילה לכך שקפואירה הוצאה מחוץ לחוק בשנת 1892. אולם הקפואירה עדיין תורגלה בצורה מחתרתית.
עד שנת 1920 החוק בברזיל אסר על העיסוק בקפואירה, ובשנת 1937 נפתח בית הספר הראשון לקפואירה בברזיל. לאחר מכן העביר הסנאט חוק בברזיל המכריז על הקפואירה כספורט לאומי.
שני הסגנונות הנפוצים של קפואירה הינם: האנגולה והרג'יונאל. בשניהם עושים שימוש נרחב בקרקע, בעיטות, הכשלות ונגיחות. שני הסגנונות משלבים תנועות התקפיות יחד עם ריקוד ואקרובטיקה. המוזיקה והשירה מהווים חלק חשוב בתרגול הקרב, אשר משתנים לפי קצב הקרב.
האימון בקפואירה דורש רמה גבוה של אקרובטיקה, משום שתרגילים רבים דורשים יכולת גופנית גבוהה, כגון עמידת ידיים וסלטות למיניהן. בקפואירה אין טכניקה מיוסדת של תרגילים נגד כלי נשק או הטלות. הלחימה נעשית בעמידה, ורוב המכות מתבססות על תנועת הגוף וזרימה של התנועה.
הקפואירה נחשבת לאמנות לחימה ללא מגע מלא, הקרבות אינם נערכים תוך פגיעה מקסימאלית ביריב.
